נמאס לילדים מסנדוויצ'ים לבית הספר? מקובל. יש לנו מיני מאפינס של ביצים וקוטג' עם ירקות שיהיו תחליף מושלם לארוחת עשר שלהם.

אי של חטא שהיא עוגיה מושלמת, עם בצק עשיר ונימוח, נמסה בפה. תשתדלו שלא לגלגל עיניים. אנשים עוד יחשבו שאתם נהנים.

פעם ראיתי את האחיינית שלי טובלת פיצה בקוטג'. עכשיו אני יודעת כמה ישראלים אוהבים את הקוטג' שלהם אבל פיצה וקוטג'? היא אמרה שזה השילוב הכי מושלם שהולך לה בפה. אני כבר מזמן הפסקתי לתמוהה. מה לי קשישה עם טרנד עכשוויים. אז זהו. שהיא צדקה. רק במקום לטבול את הפיצה בקוטג' הכנסתי אותו לבצק.

פתחתי את המזווה וחיפשתי מה להעמיס לסלט בריאות משמתחיל בקצת פסטה וטונה בפחית. היה לבבות ארטישוק בצנצנת, היו עגבניות מיובשות, היה גם לימון כבוש במקרר. קצת (הרבה) ירוקים, אולי איזה מלפפון לקראנציות, בצל סגול (כי מה זה סלט בלי בצל) ורוטב לימוני בסיסי. וואלה. אנחנו מסודרים לצהריים (או לערב, או לבראנץ או כולל הכל)

גלאט זה האח החורג של קיש או הטראט. הוא פחות מפונפן, יותר פראי וטעים לא פחות. מעטפת של בצק פריך חמאתי שעוטפת בצל מקורמל עם רכז רימונים וגבינות.

מסתבר, שפטוצ'יני הוא בעצם פטוצ'ינה (באמת). עוד מסתבר שפטוצ'יני אמיתי הוא בעצם ללא שמנת ושאם תחפשו אותו באטליה כדאי לכם לבקש Pasta in bianco. אבל מציאות לחוד ומה שאנחנו אוהבים לחוד. פטוציני אלפרדו 3 מרכיבים. כמו שאנחנו אוהבים.

קוראים לו רוברב, ריבס, או רברבר. הוא דומה במראהו למנגולד או סלרי, וסימן הזיהוי שלו הוא גבעול ורדרד וסקסי. ככה או ככה אנחנו הולכים להחמיץ אותו בתחמיץ חמוץ מתוק.

קישואים הוא ירק גאוני. הטעם שלו עדין ומתון כך שאפשר לקחת אותו לכיוון מלוח ואפשר לקחת אותו לכיוון מתוק. והפעם, אורחת הכבוד. פשטידת קישואים.

מתכון פשוט ללחם זריז שדוחפים בתוכו שאריות של גבינות קשות שנשכחו במקרר, מוסיפים להם כפיות פזורות של פסטו פה ושם, וקיבלתם מאפה חמדמד לשבור איתו צום במקלט השכונתי.

תתפלאו אבל קוסקוס לא שמור רק למרק. קוסקוס יכול להופיע בתפארתו גם בסלט. סלט חמים של קוסקוס וירקות קלויים כששחקן משנה הופך להיות כוכב התוכנית.

תכירו את עוגיות רגלי האווז (Гусиные Лапки or Geese Feet). אומרים לי שהשם נשמע טוב יותר ברוסית. אין לי שמץ. השם מגיע מהצורה המשולשת של העוגיה שמזכירה רגלי אווז.

אני יודעת שהחג כבר בשער ולא נותר אלא לכבות תנורים וללבוש לבן אבל, שניה לפני, לא יכולה, שלא לחלוק אתכם מתכון זריז, פשוט ומוצלח. בורקס מגש כי למה לעבוד קשה כשאפשר פשוט.

מה זה שום ירוק? שום ירוק הוא בעצם שום שעוד לא הגיע לבשלות ונשלף מהאדמה לפני ששיני השום שלו הגיעו לגודלן המקסימלי. הוא עדין יותר בטעמו, עסיסי וארומטי מאד. משום שהוא כזה צעיר אפשר לאכול את הקליפה שלו ואת גבעוליו משום שהם יחסית רכים ועוד לא התייבשו.

שבלול בורקס ממולא בשפע גבינות, מלא בקראנץ של עלי פילו וקרמיות של גבינות חמות. יש איזה זה בשילוב יותר נדיר?

לבנה זה הדבר הכי קל לעשות בעולם. עקרונית כל מה שאתה זקוק לו זה יוגורט ומלח. חיתול (ובמקרים נואשים, מגבת מטבח דקה) ומסננת. זהו.

ואנחנו ממשיכים כדרכנו בקודש לחלל את המטבח האיטלקי. נתקלתי באינסטה באיזה ריל שמריץ איטלקים ששוברים להם את האטריה. דיי משעשע. ברור לי לחלוטין שאני נתפסת כבורה גמורה בדרכים איטלקיות, כל מה שאני יודעת זה שטעים לי. וזה. טעים. לי.

יש שבלולים שיש לראותם בלבד ויש שבלולים שיש לאכולתם בלבד. שבלולי גבינת צ'דר שנראים מסובכים אבל הכי פשוטים לעשיה.

מכירים את המתכונים הפזיזים שדוחפים הכל בסיר אחד? אז זה זה. הכל קורה בסיר אחד. המים, הפסטה, הברוקולי והגבינות. עַם אחד. סיר אחד.

קפיצה למתכון לא כל דבר צריך להמציא, לחדש או להתחדש. לפעמים (רוב הפעמים) בייסיק ישן וטוב, זה מקום נכון לחזור אליו. במיוחד בערב, במיוחד...

המקור של המתכון הוא רומני (Plăcintă cu Telemea) אבל יש לו כל כך הרבה גרסאות מיוון, תורכיה, בולגריה ואם להיות כנים, כל דרום מזרח אירופה. מה שנקרא חבל הבלקן. הוא פשוט, לא מתחכם וכאן יופיו.

ריבות לא שגרתיות לא חייבות להופיע רק במימונה. הן יכולות להגיע בתוך מאפה חם עם גבינה חריפה או סתם לארוחת בוקר על לחם קלוי עם חמאה.