הכל בסיר אחד

אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששמעתי את הקובלנה "מה יש במטבח התימני? כלום. חוץ מבצק", היינו מדברים עכשיו מבית הקיט שלי בריביירה ליד ג'סי...

קר בניו יורק. קר מאוד. קור שחודר להכל וגורם לנו להאט. אנחנו משתבללים יותר ויותר לעצמנו והמטבח הופך למקלט. בחדשות מדברים על סופש של שלג וסופות. ימים כאלה אני חוזרת אחורה. מרקים ופשטות. מרק גזר צלוי ושומר. מתיקות עמוקה, טעם אניס עדין וצלחת מהבילה. מהתנור אל הסיר, אדים שעולים ובית שמתמלא בריח וחום.

יש ימים שאין בהם מתכון מסודר, יש מקרר, יש סיר ויש "זה מה שיש". בלי חוקים, בלי מדידות בלי יותר מדי מחשבה, עם הרבה צבע, סלחנות ואפס טעויות. לפעמים זה כל מה שצריך. סיר וקצת אומץ לשחרר.

הסוד הכי חשוב במרק עוף שלא מספרים לכם הוא הציר. מה זה הציר? זה המים שיש במרק. שם מרוכז כל הטעם. לשם כל הירקות והעוף מגירים את הטעמים.

זה נכון שלמרק קוראים Ash Reshteh אבל תכלס, זה פחות או יותר גירסה של מרק חרירה שאנחנו מכירים מהמטבח היהודי פרסי. הסוד הוא בעשבים. שימו המון. שימו מוגזם. כל הטעם של המרק מגיע מהירוק.

ראמֶן, היא מנת מרק אטריות יפנית מסורתית. היא מורכבת מציר עשיר, בליווי תוספות כמו ירקות, ביצים ואצות. בתחילת שנות השמונים הראמן הפך לסמל תרבותי יפני ולמאכל הלאומי של יפן. זה קצת מצחיק בהתחשב בעובדה שהאטריות מקורן בסין.

מסתבר, שפטוצ'יני הוא בעצם פטוצ'ינה (באמת). עוד מסתבר שפטוצ'יני אמיתי הוא בעצם ללא שמנת ושאם תחפשו אותו באטליה כדאי לכם לבקש Pasta in bianco. אבל מציאות לחוד ומה שאנחנו אוהבים לחוד. פטוציני אלפרדו 3 מרכיבים. כמו שאנחנו אוהבים.

תתפלאו אבל קוסקוס לא שמור רק למרק. קוסקוס יכול להופיע בתפארתו גם בסלט. סלט חמים של קוסקוס וירקות קלויים כששחקן משנה הופך להיות כוכב התוכנית.

שבלול בורקס ממולא בשפע גבינות, מלא בקראנץ של עלי פילו וקרמיות של גבינות חמות. יש איזה זה בשילוב יותר נדיר?

ואנחנו ממשיכים כדרכנו בקודש לחלל את המטבח האיטלקי. נתקלתי באינסטה באיזה ריל שמריץ איטלקים ששוברים להם את האטריה. דיי משעשע. ברור לי לחלוטין שאני נתפסת כבורה גמורה בדרכים איטלקיות, כל מה שאני יודעת זה שטעים לי. וזה. טעים. לי.

מכירים את המתכונים הפזיזים שדוחפים הכל בסיר אחד? אז זה זה. הכל קורה בסיר אחד. המים, הפסטה, הברוקולי והגבינות. עַם אחד. סיר אחד.

קפיצה למתכון לא כל דבר צריך להמציא, לחדש או להתחדש. לפעמים (רוב הפעמים) בייסיק ישן וטוב, זה מקום נכון לחזור אליו. במיוחד בערב, במיוחד...

ריבות לא שגרתיות לא חייבות להופיע רק במימונה. הן יכולות להגיע בתוך מאפה חם עם גבינה חריפה או סתם לארוחת בוקר על לחם קלוי עם חמאה.

פסח זה הפקה, אורחים, שולחנות מעוצבים, פרחים למפרע, הזמנות באטליז. הפקה. אז נאזן את זה עם אוכל צבעוני. טעים וקל לעשיה.

אני אמנם לא מרוקאית אבל אני חובבת את המטבח עד מאד. בליל הסדר, נהוג לפתוח את הארוחה עם מרק פול מסורתי לעדה

לא יודעת איך יצא אבל, יש לי בית קרניבורי. כל חברי הבית אוהבים בשר. בבוקר, הקטן שלי קם עם סכין ומזלג ביד מוכן לטרוף כל מה שנופל לו על הסכום.

הרבה אנשים לא יודעים אבל שיבולת שועל היא ללא גלוטן. יש בה ערכים תזונתיים חשובים והיא טובה לא רק בדייסות. לא. היא נהדרת במרקים

שילוב העוף עם טעמו של הארטישוק וחמצמצות הלימון, יוצרים יחד סיר עונתי אמיתי שכולו חורף.

בחנוכה, עשיתי פריקסה והסנדוויץ שבה אותי כל כך שהטעמים שלו ליוו אותי גם כשהחג נגמר. אז החלטתי לרוץ על אותו רעיון רק עם פסטה.

הילדים שלי לא שונים מילדי העולם. הם אוהבים פסטה. על כל נגזרותיה וכל צורותיה. אז חישבתי את צעדי לאחור. מרק טורטליני.

סיר אחד עם מנת עוף זריזה ועסיסית שסוגרת פינה כשחייבים טעים מתוק, מלוח וחמצמץ.