מתוק

זה אחד המתכונים הכי מוזרים שנתקלתי בהם. יש בבצק שמרים ואבקת אפיה. הוא סופר עשיר ומפוצץ בטעם ורכות. דבר אחד בטוח. אני לא מתווכחת עם הצלחה.

פודינג לימון. קינוח פשוט עם אופי בועט. חמוץ מתוק. שלשה ארבעה מרכיבים, ערבוב עדין ומעט סבלנות. כי להיות חמוץ זאת לא טעות. להיות חמוץ זה אופי.

העולם מחוץ לחלון, הלבין בשקט והבית התמלא בריח חמים של קינמון. מיני סינבון רכים וזהובים, טבןלים בפרוסטינג שמנת שהילדים העמיסו וחיסלו עד תום הערב. בלי טקס ובלי חרטות.

קוראי המסורים מכירים את חולשתי לעוגת טירמיסו. המדור כבר פרסם שתיים לפחות, ואם יורשה לי, הן נחלו הצלחה לא קטנה. משום כך, חשבתי להכניס אותן לקופסת פח קטנה (חדשה!) או לחילופין למארזים קטנים של עוגות, ולפזר אותן בפורים כמשלוח מנות. לא יודעת מה איתכם אבל אני רוצה להיות חברה שלי.

בוא נדבר בשבחם של קינוחים זריזים. אלא, שלא דורשים קניות מיוחדות או רשימת מצרכים מפונפנת, זמן הכנה או טכניקה מסובכת. יש משהו מרדני בקינוחים זריזים. בעולם שמקדש מורכבות, שכבות וטכניקות, הם מגלים פשטות. קמח, ביצים, חלב ותפוזים. מחבת חמה וריח של חורף. לפעמים פשטות היא לא פשרה. לפעמים, פשטות היא בחירה.

ענבים. הפרי הכי שכיח, הכי נישנושי שיש והכי מגיע בסוף הארוחה, כקינוח. עם קצת שמן זית, מלח, פלפל ומכת חום בתנור, הופך להיות שחקן מפתיע. החום מקרמל, הסוכר מתרכז, הקליפה מתקמטת והטעם הופך עמוק.

אני מוצאת עצמי מדליקה תנור, פותחת מקרר ומנסה שלא לחשוב מדי. מאפה של קיפולים חופשיים. עליי פילו מתפצחים, תאנים מקורמלות, גבינת ברי נמסה ונגיעות דבש וטימין. תנור חם מול עיר קפואה.

ניו יורק קפואה. סופת שלגים כבדה נחתה עלינו. שלג נערם בכל פינה, הרחובות חסומים והעיר שמבטיחה לא לעצור אף פעם, דוממת. החלון הופך מסך לבן והשקט עוטף פנימה. עוגת קרפטקה מרגישה מראה לבחוץ. מיני רכס הרים על השיש, כשבחוץ הרי שלג אמיתיים נערמים אט אט.

דברים טובים לא באמת צועקים. תשאלו את האיטלקים. לא עוגה של טרנדים אלא קלאסיקה במיטבה. בצק פריך לבסיס, מילוי ריקוטה מלטף עם חמיצות עדינה וקרמיות רכה בפה. ביס קטן עם הבטחה גדולה.

הנה לכם עוגה לא שופטת, לא דורשת נסיון ולא נעלבת אם מדדתם בכוס חד פעמית. שכבות של ביסקוויטים, קרם רך ועשיר שמחזיר ישר לילדות פשוטה וטעם של בית. זאת עוגה למתחילים, לחוששי אפיה, לשעה במטבח עם הילדים או סתם לחובבי קלאסיקה ישראלית.

חורף, תפוחים ועוגה פולנית אחת שיודעת לעשות טוב על הלב.

עשינו בבלוג פאנל קייק בעבר. הפעם נגיש אותה בגודל צלחת להבדיל מכאלה שהן קטנות. מה זה פאנל קייק? פאנל קייק, זאת סוג של עוגה שתמצאו בכל שוק, קרנבל ויריד בארה”ב. היא עשויה מבלילה הנשפכת בזילוף דק וארוך, בתנועה סיבובית, לתוך שמן רותח ומוגשת עם הרבה הרבה אבקת סוכר. למה אני אוהבת אותה? כי היא קורת בשניות. מערבבים חומרים. מחממים שמן ומתחילים לטגן.

למי שקצת נמאס מהספינג' המסורתי והיה רוצה רוצה להתנסות בספינג' אחר. הנה אנחנו בשבילכם. במקום מים, החלפנו את הנוזלים ביוגורט מדולל (סוג רוויון אם תרצו) וציפינו את הספינג' בדבש מבושם. לבצק יש יותר טעם ועם הדבש הוא לוקח את הספינג' למחוזות אחרים.

שמעתם נכון. תכירו את השוקו החדש שלכם. כף בריאה של טחינה, נגיעה של קינמון, תמרים לחים ומתיקות של מייפל. אתם עוד פה?

אמריקה. הוזמנתם ואתם לא כאלה גדולים באפיה? הוזמנתם ולא בא לכם על עוד פאי סינטטי מהחנות? הנה לכם קינוח של שניה ורבע, הום מייד וטעים סוף. אתם עוד פה? עופו למטבח

טנקסגיביג נחגג בקרב המשפחה עם תרנגול הודו גדול, מנות לא מוסברות דוגמת מחית בטטה עם מרשמלו שהילדים שלי מעולפים עליה, ועוד מנות כאלה ואחרות שלא בהכרח מעידים על אנינות החיך האמריקאי. פאי פקאן הוא היוצא דופן. עם פאי פקאן אין לי בעיה.

כשהסתיו נוקש והחושך יורד מהר מדי וכל מה שאת רוצה זה לקפל את הרגליים תחת שמיכה עם שבלול מפנק קפה ואיש טוב לידך. שבלול שמרים רך ומפנק עם קרם שקדים מגיע.

החלטנו לחזור על ההצלחה של הטירמיסו האחרון והפעם בגרסה אדומה. טירמיסו פטל ושוקולד לבן לחובבי חמוץ מתוק

עוגת שיש על השיש היא דגל לכניסת שבת. דגל מלא ניחוחות ונמס בפה, ונילה עם ורידים של קקאו. שבת שלום אחים שלי. לכו לנוח. היו לכם שנתיים קשות.

אבא שלי אוהב אוהב את המילה לשדרג. כל פעם שהוא רוצה לשבח מאכל או מאפה, הוא עוטה הבעה רצינית, ואומר "זה משודרג". יענו החלה... רמה אחת למעלה. החלה? משודרגת. כל מי שמכיר אותי יודע שיש חולשה לממולאים. כל ממולא, ללא הבדל של ירק, מילוי או לאום. אני שבויה. לא מפלה אף ממולא אחד על אחר. קחו חלה ממולאת בבצל מתקתק שנמס בפה לשדרג לכם את היום.

כשאנחנו רוצים להטביע את יגוננו, אנחנו נכנסים למטבח וכשאנחנו עפים מאושר, אנחנו נכנסים למטבח. בצלים ממולאים בבורגול ועדשים שחורות.