אורחים הגיעו

לחובבי עוגית השוקולד צ'יפס ידוע כמה קשה למצוא מתכון הגון לעוגיה בגרסה הטבעונית שלה. עוגיה טעימה פחות חמאה?! לא קיים. עוגיה טובה פחות ביצים? בלתי אפשרי. אז זהו. אפשרי ועוד. עוגיה שהוא קריספי בשוליה, רכה במרכזה ועם ארומה קלאסית של עוגיה מונומנטלית. או. והאם הזכרתי שלא צריך להפעיל את המיקסר בשבילה?

החלטנו לחזור על ההצלחה של הטירמיסו האחרון והפעם בגרסה אדומה. טירמיסו פטל ושוקולד לבן לחובבי חמוץ מתוק

עוגת שיש על השיש היא דגל לכניסת שבת. דגל מלא ניחוחות ונמס בפה, ונילה עם ורידים של קקאו. שבת שלום אחים שלי. לכו לנוח. היו לכם שנתיים קשות.

כשאנחנו רוצים להטביע את יגוננו, אנחנו נכנסים למטבח וכשאנחנו עפים מאושר, אנחנו נכנסים למטבח. בצלים ממולאים בבורגול ועדשים שחורות.

בצק מתפצח, מלית גבינה נמסה וביצה שנוזלת לך. חצ'פורי. מאפה גאורגי לא מתנצל, בדיוק כמו שהגאורגים אוהבים אותו.

זה נכון שלמרק קוראים Ash Reshteh אבל תכלס, זה פחות או יותר גירסה של מרק חרירה שאנחנו מכירים מהמטבח היהודי פרסי. הסוד הוא בעשבים. שימו המון. שימו מוגזם. כל הטעם של המרק מגיע מהירוק.

פעם הקדשתי פוסט שלם לקולרבי אהובי. הירק הכי לא מוערך שיש לכם במקרר. סלט קולרבי, צנון ותפוחים. סלט חגיגי, פשוט וצבעוני לשולחן החג שלכם.

את המתכון מצאתי אצל HERMAN. הוא קרא לה פסטה רוצחת. כמה כללים מאד פשוטים. אחד. מחבת ברזל יצוק. שתיים. ספגטי ושלוש. שף קילר "רוצח" שלא מפחד לחרוך את הפסטה שלו. התוצאה? פסטה חריפה עם חלקים שרופים שהופכים את הפסטה לקריספית. פסטה אדומה שרופה. לא לבעלי לב רך.

עלי פילו, מבחר גבינות ויוגורט. בחוץ הוא קריספי בפנים הוא נימוח ואלוהי. הכנה זריזה ומאפה ריחני מוש-לם. מאפה שנורא מזכיר בניצה או טירופיטה. הכנה קצת שונה.

נכון תמיד יש את החלק שאתה מחכה שמישהו יעביר לך את החלה? אז תמו הימים הללו. חלת תלוש אותי במרכז השולחן לכל אלה שסבלנות זה לא הצד החזק שלהם. תוסיפו לזה דבש וסגרתם עסקת חבילה. חלת ראש השנה. מחכה לכם.

יש באנגלית משפט שאומר. "An a apple a day will keep the doctor away". לא יודעת כמה זה נכון אבל תפוח הוא הפרי הכי פופולרי על הכדור אחרי בננה ועגבניה. עונת התפוחים החלה ואנחנו יצאנו לדרך.

טירמיסו משמעו "הרם אותי למעלה" באיטלקית. יענו תרימו לי. תשמחו אותי. זה אחד הקינוחים הכי פופולריים מהמטבח האיטלקי בעולם, ואם הוא מתכוון להרים אותנו אז הוא עושה את העבודה.

השם רומז למטבח צרפתי אבל האמת שהפאי שלנו הוא המצאה אמריקאית נטו. אי שם בשנות החמישים, אישה בשם בטי קרוגר בנתה את העוגה לתחרות של פילסברי. השם אולי שקרני אבל העוגה באמת מרגישה משי. בין מוס שוקולד קטיפתי לבין קצפת אלוהית, העוגה מרגישה כמו קטיפה בפה.

קראתם נכון. בייגלה, שיבולת שועל וריבה. נשמע לכם כמו שילוב רנדומלי? חכו כשתטעמו.

ראמֶן, היא מנת מרק אטריות יפנית מסורתית. היא מורכבת מציר עשיר, בליווי תוספות כמו ירקות, ביצים ואצות. בתחילת שנות השמונים הראמן הפך לסמל תרבותי יפני ולמאכל הלאומי של יפן. זה קצת מצחיק בהתחשב בעובדה שהאטריות מקורן בסין.

בטח שמעתם על לורד סנדוויץ. האגדה אומרת שאת הרעיון לארוז אוכל בין שתי פרוסות לחם המציא איזה לורד ממחוז סנדוויץ. אגדה אורבנית או לא, סנדוויץ היא המצאה שצריכה לעמוד ליד פלאפון, פינצטה וכפפות טרמיות.

יש לי קטע כזה שאני אוהבת תפוחים. מאד אוהבת תפוחים אבל, מתקשה לאכול אותם אפויים. ואז, כשאני טועמת אותם זה הדבר הכי טעים שאכלתי אי פעם. אמיתי. אני ליאת ואני לא ברורה.

נגמרו הניחושים מה נאכל לארוחת בוקר. עוגיית גרנולה שמכילה עולם שלם של בריאות. התמכרתי.

אי של חטא שהיא עוגיה מושלמת, עם בצק עשיר ונימוח, נמסה בפה. תשתדלו שלא לגלגל עיניים. אנשים עוד יחשבו שאתם נהנים.

פוסט (POSST) הוא סוג של קינוח כוס שהתקשה. זה הפירוש המילולי שלו. הוא מגיע מהבריטים והשמועה אומרת שהמלכה הגישה את הקינוח ביום חתונתה. המרקם שלו הוא סוג של קרם חלק על גבול הפודינג. הוא סופר דופר פשוט לעשיה וכל אחד יכול לעשות אותו.

פעם ראיתי את האחיינית שלי טובלת פיצה בקוטג'. עכשיו אני יודעת כמה ישראלים אוהבים את הקוטג' שלהם אבל פיצה וקוטג'? היא אמרה שזה השילוב הכי מושלם שהולך לה בפה. אני כבר מזמן הפסקתי לתמוהה. מה לי קשישה עם טרנד עכשוויים. אז זהו. שהיא צדקה. רק במקום לטבול את הפיצה בקוטג' הכנסתי אותו לבצק.