עוגיות

את העוגיות האלו, אני עושה בעיניים עצומות עוד מימי קדמה שלי, כשעוד לא ידעתי כלום במטבח.

הבן הגדול שלי שאל, תוך כדי לעיסות, בליעות והימהומים, איך זה שהאוזניים של צורר גדול בתורה זאת העוגיה היהודית הכי טעימה בעולם. לא נותר לי אלא

אם הייתי צריכה להיתקע על אי עם סוג אוכל אחד הייתי ישר אומרת. טחינה. כי טחינה זה הדבר האמיתי. עוגיות טחינה שוקולד צ'יפס. הדבר האמיתי.

לאחרונה, התחלתי להעריך פשטות. יותר מבדרך כלל. החיים כל כך מורכבים ובאמת. כל מה שמגיע פשוט. אני לוקחת בשתי ידיים. למשל העוגיות הללו.

הסיפור אומר שאלו עוגיות שמגישים ביום חתונה מקסיקנית. זה מה שהסיפור אומר אבל, מריה, שפעם אחרונה שבדקתי, היא מקסיקנית, מספרת שמקסיקו כל כך..

קינמון הוא אחד הריחות שמגיעים עם סתיו, הוא מתקתק ועוקץ. נוסיף קצת סוכר וקצת שמרים, ויש לנו קשרים של אושר. אני יודעת שהם נראים מסובכים לעשיה

לפני כמה ימים, קראתי לכם דובשניות וקוראת אחת התלוננה, שעכשיו הערתי לה את הדודא לכאלה. אז הפשלתי שרוולים ויצאתי לרדות מתכון של דבש לדובשניות.

"אלה צריכות להיות על השיש כל הזמן" צהלולי מכריז אחרי העוגיה החמישית שלו "את יש לך מנהג כזה, שאת נותנת לי להתאהב בעוגיה אבל את כבר עברת לבאה"

הכותרת לא משקרת, ציפוי של דבש וסוכר הופך אותן לסטיקי ביותר אם כמוני אתם מחוקים על שקדים, אלו שמרים שמביאים לכם שקדים מכל הכיוונים.

צ'מעו. הרעיון של העוגיה הוא כל כך פשוט שזה לא הגיוני שזה לא קרה ממזמן.

הנה מתכון לעוגיות פרמזן ועשבים שעובד נפלא עם יין לבן קריר לשעת ערביים. ככה, כשאתם רק רוצים, שהעולם יתכווץ לכלום, ואתם תתרחבו לכיוון המרפסת

לפני הפתיח הצולע, כולם מכירים את חיבתי הבלתי מרוסנת לבוטנים. עם קליפה, בלי קליפה, עם ציפוי או בנטורל, אין לי סטנדרטים בבוטנים.

בטוח הייתי פיל בגלגול קודם. או אולי קוף. כמה שפילים אוהבים בוטנים, או קופים אף אחד לא יוכל אותי בתחרות אהבת בוטנים.

בכל זאת היא זאת שעשתה את העוגיות עם אמא שלה כשאני בחשתי ג'יחנון. קבלו עוגיות מטוגנות ממכרות מהמטבח ההונגרי והפולני המכונות צ'ורוגה

יש לי חיבה מיוחדת לעוגיות אגודל, אולי זאת הצורה שלהן, אולי המירקם, אולי הצבע, בטוח הטעם. אללי יודע. אני רק יודעת שאני חוזרת אליהן שוב ושוב.

אלו עוגיות הונגריות עשויות מבצק חמאה, שלמרבה ההפתעה אין בו טיפת סוכר. המילוי של מרנג ושקדים הוא עדין ומלווה יפה יפה את הבצק שסביבו.

הסכיתו וראו. גירסה ביתית, לחטיף האמרקאי "סמורס". סמורס, סנדויץ של קרקר מתוק עם מרשמלו מפוחם ממדורה וקובית שוקולד שנמסה מהחום שלו, בתוכו.

אלו קרקרים, שנמצא אותם ארוזים בקפידה בשקית ניילון מפונפנת, סרט נאה ותג מהודר באותיות לבנה. קרקרים של הביוקר.

נה אחותי, היא החצי היותר מוצלח בחבילה המשפחתית, והשבוע היא אפתה לי מגולגלות. היא אפתה, ואני בלעתי. אם לומר ת'אמת הן נראות כמו עוד מגולגלות

אלו העוגיות הכי מהירות שיצא לי להכין. קצת לערבב ולגלגל, ממש ככה. המקור שלהם מגיע ממרוקו ויש להם כמה ורסיות,

אני בעד טחינה, ממוטטת על טחינה. אני מאמינה, שטחינה היא נקטר אלים וצוף מדבר, נוזל חיים ומעיין נעורים. אין על טחינה, טחינה היא השוס.