מה אני אוהבת בעוגיה? את הזריזות שלה. יש לך פוד פרוססור? כל מה שצריך בגדול זה, קמח, שמנת וחמאה. בצק מוש-לם.

עוגיות איטלקיות חמדמדות, אותנטיות, בניחוח אמרטי. הכי קלות להכנה, מעט מרכיבים, ללא חלב, ללא שמן, ללא גלוטן ועם הרבה טעם.

את העוגיות האלו, אני עושה בעיניים עצומות עוד מימי קדמה שלי, כשעוד לא ידעתי כלום במטבח.

הבן הגדול שלי שאל, תוך כדי לעיסות, בליעות והימהומים, איך זה שהאוזניים של צורר גדול בתורה זאת העוגיה היהודית הכי טעימה בעולם. לא נותר לי אלא

אם הייתי צריכה להיתקע על אי עם סוג אוכל אחד הייתי ישר אומרת. טחינה. כי טחינה זה הדבר האמיתי. עוגיות טחינה שוקולד צ'יפס. הדבר האמיתי.

לאחרונה, התחלתי להעריך פשטות. יותר מבדרך כלל. החיים כל כך מורכבים ובאמת. כל מה שמגיע פשוט. אני לוקחת בשתי ידיים. למשל העוגיות הללו.

הסיפור אומר שאלו עוגיות שמגישים ביום חתונה מקסיקנית. זה מה שהסיפור אומר אבל, מריה, שפעם אחרונה שבדקתי, היא מקסיקנית, מספרת שמקסיקו כל כך..

לפני כמה ימים, קראתי לכם דובשניות וקוראת אחת התלוננה, שעכשיו הערתי לה את הדודא לכאלה. אז הפשלתי שרוולים ויצאתי לרדות מתכון של דבש לדובשניות.

הכותרת לא משקרת, ציפוי של דבש וסוכר הופך אותן לסטיקי ביותר אם כמוני אתם מחוקים על שקדים, אלו שמרים שמביאים לכם שקדים מכל הכיוונים.

חיתוכיות הן עוגיות שעושים מעוגה. פשוט עושים מגש שלם ואז חותכים למה שחותכים. הנה לכם, חיתוכיות של הביוקר עם פטנט, ששומר על הבצק מלהיות דחוס

הנה מתכון לעוגיות פרמזן ועשבים שעובד נפלא עם יין לבן קריר לשעת ערביים. ככה, כשאתם רק רוצים, שהעולם יתכווץ לכלום, ואתם תתרחבו לכיוון המרפסת

יש לי חיבה מיוחדת לעוגיות אגודל, אולי זאת הצורה שלהן, אולי המירקם, אולי הצבע, בטוח הטעם. אללי יודע. אני רק יודעת שאני חוזרת אליהן שוב ושוב.

מישהו פעם אמר לי שהכל הדברים הטובים באים ארוזים במנות קטנות. אני לא יכולה שלא להסכים איתו. אני מטר חמישים ושמונה.

העוגיות האלו נפלאות. אין מילה אחרת לתאר אותן. זאת העוגיה הבודדת שכולם יזכרו לכם אותן.המתכון המקורי קרא לעוגיות ”עוגיות שלום עולמי“ וו‘אלה. יש מצב. אז היידה פיפל. אוצו רוצו לחמם את התנור.