הכל בסיר אחד

זוכרים את הפוקצ'ה ללא לישה? אז העקרון הוא אותו הדבר. הדבר היחד ששונה פה, שהמתכון מבקש ממך ללוש את הבצק איזה ארבעה פעמים, כדי לתת לו חוזק

ההבדל בין גריטס לפולנטה לממליגה, הוא, שאין ממש הבדל. שניהם עשויים מגרגר של תירס מיובש וטחון. מפה, יש הבדל איפה התירס גדל וכיצד וכמה הוא נטחן

נניח מגיעה שעת ארוחת ערב ונניח, שאין לכם כלום בראש ונניח, שאין לכם זמן או חשק או סבלנות.

מה שמהמם במתכון הזה, שאי אפשר לטעות. פשוט אי אפשר לטעות. כי מה יש לנו פה. פרוסת כרוב. שמן זית, תבלינים תנור. כאילו דאאאא.

מרק חמוץ חריף, בדומה להרבה מתכונים אסייאתים אחרים, הוא בעל רשימת מצרכים, שיכולה להיות ארוכה אבל העשיה זריזה שלהם מאד.

שתי נקודות זכות יש למרק הזה. את גרגריי התירס חורכים בתנור, ונותנים לו טעם של גריל. אנחנו טוחנים את הגרגירים עם קרם קוקוס במיקסר

במסגרת הטיולים שלי מחוץ לעדות ספרד, נתקלתי במתכון של קוגל תפוחי אדמה, כיאה למסורת אשכנז. בדומה למילחמה בין טוניס למרוקו, יש אלף ורסיות לקוגל

אם הייתי צריכה לצייר מרק חרירה הייתי מציירת אישה גדולה עם זרועות עצומות, ... רק לסייע בטחינה) נטחן בבלנדר מוט עד שנקבל מקרם אחיד וחלק.

עכשיו עם בוא קרניבל החגימוס, ונדמה, שהשבוע נע מארוחת חג לשישבת, למועד, לששון, מי כמונו מעריך מנות זריזות, חגיגיות לעין וטעימות אש? אנחנו!

בצורה מוזרה קומפוט, או מה שקרוי בעברית צחה ליפתן, הוא התחלה של ריבה. לפתן או קומפוט, מה שיש לנו, זה מרק קר ׁ(או חם) ומתוק של פרות או חלקים שלהם. איפשהו בשנות השבעים הקומפוט, מלך במחלקת הקינוחים. אמא שלי היתה אוספת את כל הפרות העייפים למרק אחד גדול, מוסיפה להם סוכר וסוגרת ענין.

אתם בישראל נהנים משפע של תאנים, פה באמריקה, הוא מצרך עונתי ביותר, וליפול על כאלו שהן עסיסיות ומתוקות, זה לוטו לא קטן. כשאני רואה אותן...

לפני שאתם עושים לי פרצוף של מה הקשר בין אורז לפירות יער, תרשו לי להזכיר לכם שיש אומות שעשו קינוחים מאורז ופודינג אורז הוא אחד הקינוחים

כן אומרים ג'יחנון. כל הרחוב שלי אומר ג'יחנון ותאמינו לי, שרחוב אחד של תימנים, לא כולל את הדיירים שלהם, זה הרבה הרבה תימנים במרשם האוכלוסין".

טורשי הוא מאכל פרסי שבבסיסו הוא המון המון עשבים ואז עוד קצת ירוק (הוא דיי מזכיר שקשוקה ירוקה) שאני זרקתי בו גם כוס של בייבי במיה

לאחרונה גיליתי מלך. מקס מלכיאל. המלך. אני מתביישת להודות שלקח קצת זמן אבל, הנה הגעתי. למלך. הוא כוכב, הוא קורע, הוא אלוף והוא מסביר הכל

אם יש זמן שאני עולצת את היותי תימניה, זה בפסח. חג מצומצם בהחלט. בפסח, על העדה התימנית, לא חלה חובת קטניות. חובה, שחלה על האשכנזים.

זהו מתכון איזי בטטה בריזי. רשימת המצרכים שלו היא קטנה והעשיה זריזה. כל מה שאנחנו זקוקים לו זאת אריסה מוכנה קנויה ומנדולינה

יש מתכונים שלא צריך להכביר בם במילים. הם נותנים את כל הכבוד לבד. אפשר לשדך לו פסטו ירוק או טחינה, אפשר שלא. הוא לא צריך עוזרים. כלום עבודה.

מה עושים עם שאריות אורז לבן מצעמם שיושב לכם במקרר מחכה לגאולה? צולים אותו לדרגת פריכיות, צובעים בירוק של תרד כוזברה ומלבישים אותו בפראדה ירק

בושים. פתאום יש מלא זמן להחמיץ, לכבוש, לחפש צנצנות, לבנות מדף בשבילם. זה נכון שזה לוקח זמן וסבלנות היא מצרך נדיר אבל כמו כל הדברים שחיכית לה

כבר מזמן אתם מכירים את הדיבוק שיש לי למשפחת הכרובים. אם תשאלו אותי מה שאלוהים היה צריך להוריד מהשמים לבני ישראל זה לא מן, זה כרוב.