קטגוריות

אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לחג הטנקיו האמריקאי. יש לנו יחסי אהבה שינאה עם הטנקיו האמריקאי. פה אנחנו קצת מתעלללים בו בשימוש יתר

כשראיתי את המתכון נדלקו לי העיניים. גאוני!!!  (ואיזה בושות שלא חשבתי עליו לפני). הוא גאוני. הוא פשוט להחריד.

מי מפחד מבצק עלים? הרבה. תחשבו על זה באמת, מה הוא כבר יכול לעשות לכם? קטן עליכם. אתם ילדים גדולים. תהיו טובים אליו והוא יהיה טוב אליכם.

הכירו את המרמורה. התשובה הטוניסאית למטבוחה המרוקאית. מרמורה ,נקובובה או מרדומה. כל השמות עושים עוול לסלט שלנו.

נשארו קוביות דלעת במקרר ואני בכלל תכננתי לצלות גזר אבל אז כמו אז, את מחליטה משו ואלוהים עסוק לו בדלעת.

אל תקנו את הדלורית הכי גדולה שיש בחנות, קנו את הבינוניות. הכי גדולה לא בהכרח הכי שווה.

מזוגג זאת מילה מצחיקה. היא קרובה מידי למזורגג ומזורגג. על כל פנים, מזוגג משמעו כל מה, שאנחנו מזרזפים ומכסים מעל האוכל אחרי שהוא סיים להעשות

יש פעמים שאני עומדת מבולבלת מול המטבח האמריקאי. מבולבלת בקטע של "מה חשבתם לעצמם" מבולבלת כמו פירה בטטה עם מרשמלו מומס בחג ההודיה האמריקאי.

עכשיו שהסתיו כבר בחנויות, מתחילה מאנית הדלעת. גמרנו עם התפוחים והחילונו בדלעת. אתם תמצאו אותה בכל מקום אפשרי. בעוגה, בלחם, במרק, על סף הדלת

כמו שעון באוקטובר, הסתו מכסה את העיר והמדינה בצבע של קסם. מג'יק של כתום ואדום וצהוב וחום וכל מה שבינהם. ואלוהים אומר. חכו רגע. קחו שניה.

והי שעתן של הפטריות. מרק פטריות סמיך ועשיר עם טוויסט קטן. על מנת להסמיך מרק פטריות נוהגים להשתמש בקמח. טריק ידוע. אנחנו נשתמש בערמונים.

אי אפשר שלא להתאהב במיני דונטס האלה. מיני ביס אני קוראת להן. אני בטוחה שאני בין הבודדות שיש להן מגש לשלושה גדלים לדונטס אבל זאת אני.

הו. זאת פיצה פטנט. למה? כי אנחנו אופים אותה בתוך תבנית עמוקה בתנור, להבדיל ממגש או מאבן. פה אנחנו נותנים לבצק במה.

זוהי אחת המנות הכי אהובות עליי שעשיתי השבוע. אחרי שטבענו בארוחות כבדות וחגיגיות, הגיע הזמן לחזור קצת לריאליטי.

אני מודה שחצי מפירות היער לא הגיעו למקום עבודתם. חצי מהם נעדרים עד לרגע זה. שזהו קינוח ללא גלוטן, ללא חלב וללא אפיה. שילוש קדוש לעצלנים

ש לצמח תבלין סלרי כל כך הרבה סגולות מרפא ותכונות תזונה בריאה שמומלץ לאכול אותו כל יום. הטעם שלו נוטה למלוח והוא מחמיא לתפוחים, גבינה כחולה

משו נחמד שהייתי מאמצת מהמטבח של לובשי החצאיות הוא הסקונס. לחמניות זריזות מתוקות או מלוחות, שלא זקוקות להתפחה. בגלל זה אני קוראת להם הכי.

הפוקצ'ה שלנו לא דורשת יותר מידי מיומנות אבל היא כן דורשת סבלנות. יש לה מחזור של זמני התפחה שחשוב. זה מה שהופך את הפוקצ'ה שלנו לאווירית וקלה.

מזמן הגענו למסקנה שאני, אין לי מילה. תראו אותי. חותמת לכם שאין עוד מתכון תפוחים ושניה אחוריי זה מתהפכת עליכם עם איזה קרמבל או פאי שמאי.

ני מודה שהירקות השתלטו עליי. אני אחוזה היטב. מצד שני. מה רע? אני מתכוונת, זה אלוהים שאחראי לכל השפע אז מי אני שאגיד לו לא.

הנה לכם תוספת אחרת שחורגת מגבולות אורז לבן ותפוחיי אדמה בתנור. תוספות זה ענין רציני ובדרך כלל, הן מקבלות תפקיד משני.