תוספות צד

בשלב הזה אפשר להמיר את שם הבלוג מ"אוכל למחשבה" ל"הנה. עוד חלה". כמות החלות שיש לי בבלוג יכולה לכסות מדף שלם אצל אנג'ל.

אני יודעת, אני יודעת. כבר כמה מתכונים, שאני מאיימת שהבלוג יוצא לחופש אבל, כמו כל אמא תרנגולת, אני חווה חרדת נטישה.

אני אוטוטו יוצאת לחופשת הקיץ שלי וחשבתי עם איזו מנה יהיה נחמד לומר לכם "שיהיה קיץ נהדר ונתראה בחגים". מנה זריזה, לא כבדה

יש עלי מנגולד עם "עורקים" אדומים ויש כאלו לבנים. זה לא באמת משנה. לצורך העניים אתם יכולים להשתמש בכל עלה שהוא מספיק גדול לשים בתוכו מילוי

"אלה צריכות להיות על השיש כל הזמן" צהלולי מכריז אחרי העוגיה החמישית שלו "את יש לך מנהג כזה, שאת נותנת לי להתאהב בעוגיה אבל את כבר עברת לבאה"

קחו מנה זריזה, מופלאה ומהירה ליום קיץ חם, ארוחת שישי או כל מה שביניהם.

ירקות בתנור (איזה שיש לנו) אטריות בסיר (איזה שיש לנו) מערבבים את השניים וידה ידה ידה. ארוחה על מגש ברבע לדקה.

מעכשיו, ועד יום העצמאות, אני אשתדל להעלות מתכונים זריזים לסלטים/ממרחים/מטבלים וכו' וכו' וכו',

ביקשתי מהילד שיקנה סלק. הוא חזר עם לפת ועוד שש מהם. לא היתה ברירה. זה מה יש ועם זה ננצח. למעשה, לפת סובלת מיחסי ציבור עגומים למדי

זה הרי ידוע שממולאים זה התעסקות. שממולאים, זה זמן וסבלנות והכינותי מראש. באופן מפתיע כרישה ממולאת היא אף לא אחת מהם.

גם אני מתדרדרת לסרטי אוכל בטיק טוק. אני לא יותר טובה מכם, בחיי. מה לעשות שהסרטונים זריזים. פשוטים ויש להם טריקון קטן שאתה נשאב לתוכו.

אוהבי "קרקר דיבוק" התכנסו התכנסו, יצאה בשורה חדשה לגרעינים ואתם הבאים בתור לחלוקה של המתכון.

אני לא יודעת מה איתכם אבל, אני קצת קצתי, בעוד משלוח מנות. אלו, שכל שנה נראים אותו הדבר.

בדרך כלל המתכונים של יותם אוטולנגי, דורשים הערכות מוקדמת אבל המתכון הזה שבה את עיני. הוא זריז, קל, יפייפה ולא מצריך יציאה לסופר.

איך שהבצק עלה, היו לי אלף רעיונוות לטופיניג אז התחלתי עם הקרוב יותר לארוחת שישי, התחלתי עם בשר. בשר קצוץ עם עגבניות ופלפלים אדומים

למה אנשים מפחדים משמרים, תהרגו אותי. הרי השמרים הם ידידנו.

ההבדל בין גריטס לפולנטה לממליגה, הוא, שאין ממש הבדל. שניהם עשויים מגרגר של תירס מיובש וטחון. מפה, יש הבדל איפה התירס גדל וכיצד וכמה הוא נטחן

נניח מגיעה שעת ארוחת ערב ונניח, שאין לכם כלום בראש ונניח, שאין לכם זמן או חשק או סבלנות.

מה שמהמם במתכון הזה, שאי אפשר לטעות. פשוט אי אפשר לטעות. כי מה יש לנו פה. פרוסת כרוב. שמן זית, תבלינים תנור. כאילו דאאאא.

אין לי הסבר לחיבה שלי לירק השנוי במחלוקת, כרוב ניצנים. אולי זה השיוך למשפחת הכרובים עושה אותו אטרקטיבי,

פרוסות תפוחי אדמה עם מעט פרוסות בצל בינהן, שוחות גב בבריכת בשמל וגבינה. מה עוד צריך הילד? אה. כן. סכין ומזלג בבקשה.