ארוחת בוקר

למה אנשים מפחדים משמרים, תהרגו אותי. הרי השמרים הם ידידנו.

ההבדל בין גריטס לפולנטה לממליגה, הוא, שאין ממש הבדל. שניהם עשויים מגרגר של תירס מיובש וטחון. מפה, יש הבדל איפה התירס גדל וכיצד וכמה הוא נטחן

יש לי חיבה מיוחדת לעוגיות אגודל, אולי זאת הצורה שלהן, אולי המירקם, אולי הצבע, בטוח הטעם. אללי יודע. אני רק יודעת שאני חוזרת אליהן שוב ושוב.

ירקות שורש הם ירקות, שאיתם מתחילים ללכת. זה כמה הם חשובים. רק, שבמתכון הזה לא ביקשנו מהם לללכת, לשבת או לרקוד סמבה. ביקשנו מהם לעלות על הבמה

עכשיו, שהסופרים באמריקה, מלאים בחמוציות טריות, לא נרקח רקיחות? ברור נרקח. קחו פאי חמוציות, שאפשר ורצוי לעשות מראש. הטארט צריך 4 שעות לפחות .

אין. אני רואה בצק, אני נמסה. אני רואה לישה, אני נמסה. אני רואה התפחה. אני נמסה. אני סאקרית של פחמימות. זה לא אני, זה הגנים התמניים שלי

זה מק אנד צ'יז מענין מאד. אחד. הוא אחראי. אין בו תועפות של גבינה בדומה לשאר הורסיות. שתיים. הפסטה היא ללא בישול, מה שמקצר את זמן ההכנה

בבקה טובה היא כמו משכנתא. היא באה בתשלומים. מה זה אומר? עושים בצק. נחים. עושים מילוי. נחים. מרכיבים את הבבקה, נחים.

בואו נדבר גלויות. זאת ארוחת בוקר. הארוחה הכי חשובה שלנו ביום, אז, איך אנחנו עושים עוד וו'פל זבל, לוופל בריא? אהה! טוב ששאלתם. כמו תמיד. נשקר

החורף מאותת אותותיו וזוהי שעתן החפוזה של פשטידות העונה. שזה אומר הבו לי לראות איזה שאריות יש לי במקרר ואיך אני ממחזרת אותן. כמו חצי כוס אורז

הסתו כבר נוכח והוא, צובע בשלכת את המדרכות וגגות הבתים. זאת העונה הכי יפה שיש לניו יורק להציע ליושביה. והיא רכה ומנחמת והכי כתומה.

פופאובר, הוא מאפה, שמזכיר פחזנית. קריספי בחוץ, ובפנוכו, בעל כיס גדול של אויר. הגדולה של הפופאובר, שכשמו כן הוא, קופץ ונשפך מעל לתבנית,

איתן קרא להם סוכריות. אני קראתי להן בטטה צלויה פעמיים, בכלום עבודה. תעשו. תטעמו ותחליטו לבד איזה שם יותר הולם אותן. רמז. כל התשובות נכונות.

במסגרת הטיולים שלי מחוץ לעדות ספרד, נתקלתי במתכון של קוגל תפוחי אדמה, כיאה למסורת אשכנז. בדומה למילחמה בין טוניס למרוקו, יש אלף ורסיות לקוגל

אף פעם לא הבנתי את הפחד משמרים עד שראיתי תגובות ללחם סודה. אנשים נהרו ללחם, רק כי מישו אמר, שזה ללא שמרים.

עוגה בחושה, זריזה, עם קמח כוסמין ושקדים טחונים. הולמת את עונת התפוחים ועם טוויסט ממזרי חמצמץ, הסומק. תבלין סגלגל מזרח תיכוני, שמעניק חמיצות

תוספת צד זריזה, זירו עבודה לשולחן חג ותוצאה הורסת. כמה פשוטה, ככה חכמה. עגבניות שרי צלויות בשמן זית, זרעי כוזברה ורוזמרין לתענוג בצבע.

עם הביס הראשון אתם מרגישים כאלו, בסדר נחמד כזה חביב אבל, אז הטעם שוקע, ואז אתם כאילו סליחה? ממש ממש בסדר. ולפני שאתה מבין נעלמו להם שניים

קובנה, היא חלה תימנית, שנאפת כל הלילה לבוקרו של שבת. אנחנו לא נחכה לשבת או כל הלילה. לא. אנחנו נעשה את הקובנה של דנה אחותי, שהיא קובנה פטנט.

נה אחותי, היא החצי היותר מוצלח בחבילה המשפחתית, והשבוע היא אפתה לי מגולגלות. היא אפתה, ואני בלעתי. אם לומר ת'אמת הן נראות כמו עוד מגולגלות

בצורה מוזרה קומפוט, או מה שקרוי בעברית צחה ליפתן, הוא התחלה של ריבה. לפתן או קומפוט, מה שיש לנו, זה מרק קר ׁ(או חם) ומתוק של פרות או חלקים שלהם. איפשהו בשנות השבעים הקומפוט, מלך במחלקת הקינוחים. אמא שלי היתה אוספת את כל הפרות העייפים למרק אחד גדול, מוסיפה להם סוכר וסוגרת ענין.