הכל בקערה אחת

בטוח הייתי פיל בגלגול קודם. או אולי קוף. כמה שפילים אוהבים בוטנים, או קופים אף אחד לא יוכל אותי בתחרות אהבת בוטנים.

בכל זאת היא זאת שעשתה את העוגיות עם אמא שלה כשאני בחשתי ג'יחנון. קבלו עוגיות מטוגנות ממכרות מהמטבח ההונגרי והפולני המכונות צ'ורוגה

יש לי חיבה מיוחדת לעוגיות אגודל, אולי זאת הצורה שלהן, אולי המירקם, אולי הצבע, בטוח הטעם. אללי יודע. אני רק יודעת שאני חוזרת אליהן שוב ושוב.

אין. אני רואה בצק, אני נמסה. אני רואה לישה, אני נמסה. אני רואה התפחה. אני נמסה. אני סאקרית של פחמימות. זה לא אני, זה הגנים התמניים שלי

הנה לכם מתכון קל זריז שמשתמש בכל ירקות העונה. יש בו מתיקות, חרפריפות ומליחות מתונה.

קציצות בשר הודו עם פיסטוקים, ברוטב רימונים. תודו שהסתקרנתם. אז ככה. הן אפויות. הן מבשר הודו, שרזה יותר מבשר בקר או בשר עוף.

בבקה טובה היא כמו משכנתא. היא באה בתשלומים. מה זה אומר? עושים בצק. נחים. עושים מילוי. נחים. מרכיבים את הבבקה, נחים.

לחמניות שום חינניות ומהירות, נשמע לי הכי מושלם. אם כן. לחמניות שום, איט איז.

יום שני, הוא יום נשרך. הוא פותח את השבוע בניו יורק, ברגשות מעורבים. נפרדנו מיום ראשון בלב דואב ויום שישי, עוד רחוק מלהפציע.

בחג ליל הקדושים האמריקאי, או בשמו האחר האלוו'ין, נחגג החג במסורת הטריק או טריט. יענו או, שתתן מתנה, או, שנזמבר לך את חזית הבית

הסכיתו וראו. גירסה ביתית, לחטיף האמרקאי "סמורס". סמורס, סנדויץ של קרקר מתוק עם מרשמלו מפוחם ממדורה וקובית שוקולד שנמסה מהחום שלו, בתוכו.

הסתו כבר נוכח והוא, צובע בשלכת את המדרכות וגגות הבתים. זאת העונה הכי יפה שיש לניו יורק להציע ליושביה. והיא רכה ומנחמת והכי כתומה.

פופאובר, הוא מאפה, שמזכיר פחזנית. קריספי בחוץ, ובפנוכו, בעל כיס גדול של אויר. הגדולה של הפופאובר, שכשמו כן הוא, קופץ ונשפך מעל לתבנית,

איתן קרא להם סוכריות. אני קראתי להן בטטה צלויה פעמיים, בכלום עבודה. תעשו. תטעמו ותחליטו לבד איזה שם יותר הולם אותן. רמז. כל התשובות נכונות.

קשה להתעלות מעל עוגת התפוזים הקלאסית. אמיתי. זאת עוגה מונומנטלית. כשאומרים עוגה נצחית, אומרים עוגת תפוזים.

במסגרת הטיולים שלי מחוץ לעדות ספרד, נתקלתי במתכון של קוגל תפוחי אדמה, כיאה למסורת אשכנז. בדומה למילחמה בין טוניס למרוקו, יש אלף ורסיות לקוגל

אף פעם לא הבנתי את הפחד משמרים עד שראיתי תגובות ללחם סודה. אנשים נהרו ללחם, רק כי מישו אמר, שזה ללא שמרים.

תוספת צד זריזה, זירו עבודה לשולחן חג ותוצאה הורסת. כמה פשוטה, ככה חכמה. עגבניות שרי צלויות בשמן זית, זרעי כוזברה ורוזמרין לתענוג בצבע.

עם הביס הראשון אתם מרגישים כאלו, בסדר נחמד כזה חביב אבל, אז הטעם שוקע, ואז אתם כאילו סליחה? ממש ממש בסדר. ולפני שאתה מבין נעלמו להם שניים

באמריקה קוראים לחלה, לחם חלה. ולא משנה כמה הסברתי שחלה היא לחם, וכמו שלא אומרים לחם לחם, אין צורך לגיד לחם חלה. חלה ברייד. הכי טובה שיש

הג'ננה לחלות הרימה את ראשה והעבירה אתכם לעולם שכולו פחמימות. איך אמרו הנשרים? אתה תמיד יכול טו צ'ק אין אבל U CAN NEVER CHECK OUT