יש ימים שאין בהם מתכון מסודר, יש מקרר, יש סיר ויש "זה מה שיש". בלי חוקים, בלי מדידות בלי יותר מדי מחשבה, עם הרבה צבע, סלחנות ואפס טעויות. לפעמים זה כל מה שצריך. סיר וקצת אומץ לשחרר.

טנקסגיביג נחגג בקרב המשפחה עם תרנגול הודו גדול, מנות לא מוסברות דוגמת מחית בטטה עם מרשמלו שהילדים שלי מעולפים עליה, ועוד מנות כאלה ואחרות שלא בהכרח מעידים על אנינות החיך האמריקאי. פאי פקאן הוא היוצא דופן. עם פאי פקאן אין לי בעיה.

לחובבי עוגית השוקולד צ'יפס ידוע כמה קשה למצוא מתכון הגון לעוגיה בגרסה הטבעונית שלה. עוגיה טעימה פחות חמאה?! לא קיים. עוגיה טובה פחות ביצים? בלתי אפשרי. אז זהו. אפשרי ועוד. עוגיה שהוא קריספי בשוליה, רכה במרכזה ועם ארומה קלאסית של עוגיה מונומנטלית. או. והאם הזכרתי שלא צריך להפעיל את המיקסר בשבילה?

עוגת שיש על השיש היא דגל לכניסת שבת. דגל מלא ניחוחות ונמס בפה, ונילה עם ורידים של קקאו. שבת שלום אחים שלי. לכו לנוח. היו לכם שנתיים קשות.

זהו. לא צריך להיות שף כדי להוציא לזניה מושלמת. היופי שלה טמון בכמה היא לא משתדלת. ככה היא התעוררה בבוקר. לזניה לא מתאמצת.

למה הוא מושלם לשבירת הצום? כי הוא קורה מהר, כי אפשר למצוא את כל המרכיבים במזווה וכי טעים סוף.

פעם הקדשתי פוסט שלם לקולרבי אהובי. הירק הכי לא מוערך שיש לכם במקרר. סלט קולרבי, צנון ותפוחים. סלט חגיגי, פשוט וצבעוני לשולחן החג שלכם.

עלי פילו, מבחר גבינות ויוגורט. בחוץ הוא קריספי בפנים הוא נימוח ואלוהי. הכנה זריזה ומאפה ריחני מוש-לם. מאפה שנורא מזכיר בניצה או טירופיטה. הכנה קצת שונה.

לחמניות חלב קוקוס מהוואי מתוקות עם טריק פצצה שהופך אותך להורסות. מה הטריק? אמבטיה של חלב קוקוס

ניסיתי מלא גריסיני אבל תמיד כמו כלב טוב אני חוזרת תמיד לגריסיני הבסיסי של מיסטר אהרוני. הוא פשוט, נכון ואפשר להלביש עליו אלף תוספות.