מתכונים ב-5 מרכיבים

אני לא יודעת מה איתכם אבל, אני קצת קצתי, בעוד משלוח מנות. אלו, שכל שנה נראים אותו הדבר.

בדרך כלל המתכונים של יותם אוטולנגי, דורשים הערכות מוקדמת אבל המתכון הזה שבה את עיני. הוא זריז, קל, יפייפה ולא מצריך יציאה לסופר.

מה?! גם אני משתטה! גם לי מגיע. גם לי מותר. נכון. זה לא באמת קרואסון אבל, זה הדבר הכי קרוב לאחד. יש בו רק שלושה מרכיבים וכלום עבודה. SO? תתבע

בואו נעשה את זה קצר וירוק. קצת טריות קריספית לשטוף את החיך, מכל החגיגות שהרבצנו בו.

דיייי. תפסיקו להזדעזע לי. כן. עברנו את מחסום הבייגלה מצופה בשוקולד, אנחנו לחלוטין בשלים לגרגרי חומוס.

למה אנשים מפחדים משמרים, תהרגו אותי. הרי השמרים הם ידידנו.

ההבדל בין גריטס לפולנטה לממליגה, הוא, שאין ממש הבדל. שניהם עשויים מגרגר של תירס מיובש וטחון. מפה, יש הבדל איפה התירס גדל וכיצד וכמה הוא נטחן

נניח מגיעה שעת ארוחת ערב ונניח, שאין לכם כלום בראש ונניח, שאין לכם זמן או חשק או סבלנות.

מה שמהמם במתכון הזה, שאי אפשר לטעות. פשוט אי אפשר לטעות. כי מה יש לנו פה. פרוסת כרוב. שמן זית, תבלינים תנור. כאילו דאאאא.

בכל זאת היא זאת שעשתה את העוגיות עם אמא שלה כשאני בחשתי ג'יחנון. קבלו עוגיות מטוגנות ממכרות מהמטבח ההונגרי והפולני המכונות צ'ורוגה

יש את אלה, שמאמינים, שריבת תותים בסופגניה, צריכה להיות תעשיתית ובעלת צבע זרחני. הפוסט הזה הוא לא בשבילכם.

אין. אני רואה בצק, אני נמסה. אני רואה לישה, אני נמסה. אני רואה התפחה. אני נמסה. אני סאקרית של פחמימות. זה לא אני, זה הגנים התמניים שלי

אין לי הסבר לחיבה שלי לירק השנוי במחלוקת, כרוב ניצנים. אולי זה השיוך למשפחת הכרובים עושה אותו אטרקטיבי,

הנה לכם מתכון קל זריז שמשתמש בכל ירקות העונה. יש בו מתיקות, חרפריפות ומליחות מתונה.

לחמניות שום חינניות ומהירות, נשמע לי הכי מושלם. אם כן. לחמניות שום, איט איז.

יום שני, הוא יום נשרך. הוא פותח את השבוע בניו יורק, ברגשות מעורבים. נפרדנו מיום ראשון בלב דואב ויום שישי, עוד רחוק מלהפציע.

פופאובר, הוא מאפה, שמזכיר פחזנית. קריספי בחוץ, ובפנוכו, בעל כיס גדול של אויר. הגדולה של הפופאובר, שכשמו כן הוא, קופץ ונשפך מעל לתבנית,

איתן קרא להם סוכריות. אני קראתי להן בטטה צלויה פעמיים, בכלום עבודה. תעשו. תטעמו ותחליטו לבד איזה שם יותר הולם אותן. רמז. כל התשובות נכונות.

במסגרת הטיולים שלי מחוץ לעדות ספרד, נתקלתי במתכון של קוגל תפוחי אדמה, כיאה למסורת אשכנז. בדומה למילחמה בין טוניס למרוקו, יש אלף ורסיות לקוגל

תוספת צד זריזה, זירו עבודה לשולחן חג ותוצאה הורסת. כמה פשוטה, ככה חכמה. עגבניות שרי צלויות בשמן זית, זרעי כוזברה ורוזמרין לתענוג בצבע.

קובנה, היא חלה תימנית, שנאפת כל הלילה לבוקרו של שבת. אנחנו לא נחכה לשבת או כל הלילה. לא. אנחנו נעשה את הקובנה של דנה אחותי, שהיא קובנה פטנט.