קטגוריות

ביקשתי מהילד שיקנה סלק. הוא חזר עם לפת ועוד שש מהם. לא היתה ברירה. זה מה יש ועם זה ננצח. למעשה, לפת סובלת מיחסי ציבור עגומים למדי

ם הייתי קונבנציואלית, הייתי מצטטת את אמנון ריבק או נעם חורב אבל כבר עשיתי את הטעות והיא לא תחזור על עצמה. אני מאחלת לכם ארוחה קלה, בלי צרבות

זה הרי ידוע שממולאים זה התעסקות. שממולאים, זה זמן וסבלנות והכינותי מראש. באופן מפתיע כרישה ממולאת היא אף לא אחת מהם.

למה שלא נתחדש בעוגת שוקולד טבעונית ללא גלוטן שאפשר לעשות בקערה אחת מי יודע. שמעתם נכון. אחת. אני יודע.

אני קצת צריכה להתבייש. זאת הפעם הראשונה בחיי שאני ממש עושה חילבה. מעולם לא עשיתי אחת.

אז מה עושים עם בננות משחירות שאף אחד לא מוכן לגעת? נכון! צולים אותן! יא ראב ואיך לא חשבנו על זה קודם.

גם אני מתדרדרת לסרטי אוכל בטיק טוק. אני לא יותר טובה מכם, בחיי. מה לעשות שהסרטונים זריזים. פשוטים ויש להם טריקון קטן שאתה נשאב לתוכו.

יומיים אני עובדת פיתות נטולות גלוטן לפסח, שהתגלו כאסון גורף ולא ראויות להתייחסות. יומיים נשרפו. מזל, שהשבלולים יצאו כל כך מוצלחים. וקלים.

אני לא מספרת לכם מהי ההפתעה כי, אתם אנשים קטני אמונה. כי אם אני אספר, ישר תגידו לי "השתגעת"? בקול הזה, שאומר היא עוד פעם איבדה את זה.

לפני הפתיח הצולע, כולם מכירים את חיבתי הבלתי מרוסנת לבוטנים. עם קליפה, בלי קליפה, עם ציפוי או בנטורל, אין לי סטנדרטים בבוטנים.

אוהבי "קרקר דיבוק" התכנסו התכנסו, יצאה בשורה חדשה לגרעינים ואתם הבאים בתור לחלוקה של המתכון.

הידעתם שבננה עוזרת לנדודיי שינה ולחמרמורת (הנאג אובר)? גם אני לא. הלם. אנחנו בשוו'ניג של צנצנות.

לא צריך להכיר אותי כדי לדעת, שאבא שלי הוא כוכב צפון שלי. לא מזמן דיברנו על בית ומה היא משמעות של בית. בית הוא תחושה

אני לא יודעת מה איתכם אבל, אני קצת קצתי, בעוד משלוח מנות. אלו, שכל שנה נראים אותו הדבר.

אפיה בשמן זית מזמן הוכיחה את עצמה. נתחיל בזה, ששמן זית הוא יותר בריא משמן רגיל ונסיים בכך, שהוא שומר על עסיסיות ותורם למירקם נימוח

מה עושים עם בננה בודדת גוססת (ולא. לא בא להשתמש בתרוץ של שחור זה דבש)? בואו נעשה מעשה חסד ונהפוך אותה לעוגה בכוס.

בדרך כלל המתכונים של יותם אוטולנגי, דורשים הערכות מוקדמת אבל המתכון הזה שבה את עיני. הוא זריז, קל, יפייפה ולא מצריך יציאה לסופר.

מי לא אוהב פרטצל? תראו לי אחד בניו יורק שלא אוהב פרטצל. פרצל לניו יורקרים, זה כמו חומוס לישראלים. זה אולי לא משלנו אבל, ממזמן ניכסנו אותו

איך שהבצק עלה, היו לי אלף רעיונוות לטופיניג אז התחלתי עם הקרוב יותר לארוחת שישי, התחלתי עם בשר. בשר קצוץ עם עגבניות ופלפלים אדומים

מה?! גם אני משתטה! גם לי מגיע. גם לי מותר. נכון. זה לא באמת קרואסון אבל, זה הדבר הכי קרוב לאחד. יש בו רק שלושה מרכיבים וכלום עבודה. SO? תתבע

זוכרים את הפוקצ'ה ללא לישה? אז העקרון הוא אותו הדבר. הדבר היחד ששונה פה, שהמתכון מבקש ממך ללוש את הבצק איזה ארבעה פעמים, כדי לתת לו חוזק