זריז

מה עושים עם בננה בודדת גוססת (ולא. לא בא להשתמש בתרוץ של שחור זה דבש)? בואו נעשה מעשה חסד ונהפוך אותה לעוגה בכוס.

מה?! גם אני משתטה! גם לי מגיע. גם לי מותר. נכון. זה לא באמת קרואסון אבל, זה הדבר הכי קרוב לאחד. יש בו רק שלושה מרכיבים וכלום עבודה. SO? תתבע

בואו נעשה את זה קצר וירוק. קצת טריות קריספית לשטוף את החיך, מכל החגיגות שהרבצנו בו.

דיייי. תפסיקו להזדעזע לי. כן. עברנו את מחסום הבייגלה מצופה בשוקולד, אנחנו לחלוטין בשלים לגרגרי חומוס.

למה אנשים מפחדים משמרים, תהרגו אותי. הרי השמרים הם ידידנו.

ההבדל בין גריטס לפולנטה לממליגה, הוא, שאין ממש הבדל. שניהם עשויים מגרגר של תירס מיובש וטחון. מפה, יש הבדל איפה התירס גדל וכיצד וכמה הוא נטחן

נניח מגיעה שעת ארוחת ערב ונניח, שאין לכם כלום בראש ונניח, שאין לכם זמן או חשק או סבלנות.

מה שמהמם במתכון הזה, שאי אפשר לטעות. פשוט אי אפשר לטעות. כי מה יש לנו פה. פרוסת כרוב. שמן זית, תבלינים תנור. כאילו דאאאא.

מרק חמוץ חריף, בדומה להרבה מתכונים אסייאתים אחרים, הוא בעל רשימת מצרכים, שיכולה להיות ארוכה אבל העשיה זריזה שלהם מאד.

יש את אלה, שמאמינים, שריבת תותים בסופגניה, צריכה להיות תעשיתית ובעלת צבע זרחני. הפוסט הזה הוא לא בשבילכם.

אין. אני רואה בצק, אני נמסה. אני רואה לישה, אני נמסה. אני רואה התפחה. אני נמסה. אני סאקרית של פחמימות. זה לא אני, זה הגנים התמניים שלי

הנה לכם מתכון קל זריז שמשתמש בכל ירקות העונה. יש בו מתיקות, חרפריפות ומליחות מתונה.

זה מק אנד צ'יז מענין מאד. אחד. הוא אחראי. אין בו תועפות של גבינה בדומה לשאר הורסיות. שתיים. הפסטה היא ללא בישול, מה שמקצר את זמן ההכנה

יום שני, הוא יום נשרך. הוא פותח את השבוע בניו יורק, ברגשות מעורבים. נפרדנו מיום ראשון בלב דואב ויום שישי, עוד רחוק מלהפציע.

בואו נדבר גלויות. זאת ארוחת בוקר. הארוחה הכי חשובה שלנו ביום, אז, איך אנחנו עושים עוד וו'פל זבל, לוופל בריא? אהה! טוב ששאלתם. כמו תמיד. נשקר

שתי נקודות זכות יש למרק הזה. את גרגריי התירס חורכים בתנור, ונותנים לו טעם של גריל. אנחנו טוחנים את הגרגירים עם קרם קוקוס במיקסר

הסתו כבר נוכח והוא, צובע בשלכת את המדרכות וגגות הבתים. זאת העונה הכי יפה שיש לניו יורק להציע ליושביה. והיא רכה ומנחמת והכי כתומה.

פופאובר, הוא מאפה, שמזכיר פחזנית. קריספי בחוץ, ובפנוכו, בעל כיס גדול של אויר. הגדולה של הפופאובר, שכשמו כן הוא, קופץ ונשפך מעל לתבנית,

איתן קרא להם סוכריות. אני קראתי להן בטטה צלויה פעמיים, בכלום עבודה. תעשו. תטעמו ותחליטו לבד איזה שם יותר הולם אותן. רמז. כל התשובות נכונות.

אתמול שאלו אותי בזום סלוני, איזה מתכונים הייתי ממליצה לפסח. אז עניתי שאני לא. שאני יכולה להמליץ על חוברות מסוגננות ומתכונים מהודרים

זהו מתכון חביב שנתקלתי בו בשיטוטיי האינסופיים ומה ששובה בו הוא הנראות שלו. ענן רך של חלבון ובתוכו הס פן תעיר יושב לו חלמון, חלמון זעיר.