בשלב הזה אפשר להמיר את שם הבלוג מ"אוכל למחשבה" ל"הנה. עוד חלה". כמות החלות שיש לי בבלוג יכולה לכסות מדף שלם אצל אנג'ל.

המתכון המוצלח (שלא משתמש בשמן או דומיו) שייך למקס המלך. לא מהפיתות שאתה מתקשה להפריד בין דופן לדופן. עונג של פיתה. שנתחילה? נתחילה.

אני שונאת מצות. לא תיקון. אני מתעבת מצות. פרכיות אורז אני אוכלת, אבל מצה. אני מוצאת אותה תפלה, לא נעימה בפה

עכשיו שהסתיו כבר בחנויות, מתחילה מאנית הדלעת. גמרנו עם התפוחים והחילונו בדלעת. אתם תמצאו אותה בכל מקום אפשרי. בעוגה, בלחם, במרק, על סף הדלת

פרק שני במותחן שלנו. ”בייגל זה לא רק חור“ ולפני שתתעלפו, בואו נתעכב עוד קצת על הדברים הפשוטים של החיים. בייגל. שמן זית. זעתר. מבוא...

אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששמעתי את הקובלנה "מה יש במטבח התימני? כלום. חוץ מבצק", היינו מדברים עכשיו מבית הקיט שלי בריביירה ליד ג'סי...