זה רק נראה כאילו יצא מקונדיטוריה. מאפה עם קרם שקדים עשיר ועמוק, אוכמניות מתפוצצות בתנור לריבה ובצק עלים חמאתי שמתפצח. זריז להכנה, מרשים בלי מאמץ ושילוב שקשה להפסיק לישר ממנו פינה.

אני אוהבת מתכונים שלא מתאמצים. הכל זמין, הכל פשוט. האם זאת עוגה? האם אלה עוגיות? זה מתוק? זה חמצמץ? מי יודע. לאלוהים פתרונות. מה שאני יודעת שזה עובד וזה טעים.

אני לעולם אהיה סאקרית של מאפי שמרים. לעולם. ריח האפיה שמתפשט באוויר שווה ערך בעיני לאופיום מזוכך. מאפה שושני קקאו עם בצק נדיר, מילוי לא מתוק בטירוף וקיפול וקליעה לא מוגזמים בעליל. אופים נלהבים כמוני. הפשילו שרוולים וצאו לדרך.

הסוד הכי חשוב במרק עוף שלא מספרים לכם הוא הציר. מה זה הציר? זה המים שיש במרק. שם מרוכז כל הטעם. לשם כל הירקות והעוף מגירים את הטעמים.

כשהסתיו נוקש והחושך יורד מהר מדי וכל מה שאת רוצה זה לקפל את הרגליים תחת שמיכה עם שבלול מפנק קפה ואיש טוב לידך. שבלול שמרים רך ומפנק עם קרם שקדים מגיע.

תפוזים, צ'ק. בצל סגול, צ'ק. חלפיניו, כוסברה והרבה הרבה ליים. צ'ק צ'ק צ'ק. סלסת תפוזים, סלט שרוקד לך בפה.

איכשהו השבלול הזה השתחל למסורת שישי ואין ארוחת שישי או שבת בבוקר, שהוא לא נמצא. עם ביצה קשה, מלח ופלפל, אתה קצת בבית.

בדיוק כשהתחלתי את החלה של שבת "נפלה" עלי ליאור משיח עם ריל מתוק של צורת קיפול שיבולת. לא נפנק? בטח נפנק