בואו נדבר גלויות. זאת ארוחת בוקר. הארוחה הכי חשובה שלנו ביום, אז, איך אנחנו עושים עוד וו'פל זבל, לוופל בריא? אהה! טוב ששאלתם. כמו תמיד. נשקר

החורף מאותת אותותיו וזוהי שעתן החפוזה של פשטידות העונה. שזה אומר הבו לי לראות איזה שאריות יש לי במקרר ואיך אני ממחזרת אותן. כמו חצי כוס אורז

שתי נקודות זכות יש למרק הזה. את גרגריי התירס חורכים בתנור, ונותנים לו טעם של גריל. אנחנו טוחנים את הגרגירים עם קרם קוקוס במיקסר

בחג ליל הקדושים האמריקאי, או בשמו האחר האלוו'ין, נחגג החג במסורת הטריק או טריט. יענו או, שתתן מתנה, או, שנזמבר לך את חזית הבית

הסכיתו וראו. גירסה ביתית, לחטיף האמרקאי "סמורס". סמורס, סנדויץ של קרקר מתוק עם מרשמלו מפוחם ממדורה וקובית שוקולד שנמסה מהחום שלו, בתוכו.

הסתו כבר נוכח והוא, צובע בשלכת את המדרכות וגגות הבתים. זאת העונה הכי יפה שיש לניו יורק להציע ליושביה. והיא רכה ומנחמת והכי כתומה.

הסתו נותן אותותיו ובקרוב כל ניו יורק תצבע בצבעים של אש, ואנחנו נמשוך באף ונלך להוריד את הדרדון מהבוידם. זמן מעולה להשתבלל עם שבלולים כתומים

אלו קרקרים, שנמצא אותם ארוזים בקפידה בשקית ניילון מפונפנת, סרט נאה ותג מהודר באותיות לבנה. קרקרים של הביוקר.

פופאובר, הוא מאפה, שמזכיר פחזנית. קריספי בחוץ, ובפנוכו, בעל כיס גדול של אויר. הגדולה של הפופאובר, שכשמו כן הוא, קופץ ונשפך מעל לתבנית,

זה טארט שמצריך זמן. והוא מתוק, כמו אמא שלו, הבקלווה. ויש לו כמה שלבים. אממה. שווה כל דקה, כל קלוריה וכל גרגר סוכר.

איתן קרא להם סוכריות. אני קראתי להן בטטה צלויה פעמיים, בכלום עבודה. תעשו. תטעמו ותחליטו לבד איזה שם יותר הולם אותן. רמז. כל התשובות נכונות.