טנקסגיביג נחגג בקרב המשפחה עם תרנגול הודו גדול, מנות לא מוסברות דוגמת מחית בטטה עם מרשמלו שהילדים שלי מעולפים עליה, ועוד מנות כאלה ואחרות שלא בהכרח מעידים על אנינות החיך האמריקאי. פאי פקאן הוא היוצא דופן. עם פאי פקאן אין לי בעיה.

גלאט זה האח החורג של קיש או הטראט. הוא פחות מפונפן, יותר פראי וטעים לא פחות. מעטפת של בצק פריך חמאתי שעוטפת בצל מקורמל עם רכז רימונים וגבינות.

כל פעם שאני שומעת ריבה, עולה לי המשפט האלמותי ”עוד פעם ריבה?!" של מיקו מ“צ‘רלי וחצי“. עוגיות לינזר הן קלאסיקה של אירוח ישראלי. בצק פריך, אגוזים, ריבה. קצת תיבול עדין ואנחנו עם חיוך דבילי מאוזן לאוזן.

אם רק תשימו אוזני המן בתוך פאי ותצופפו אותם בתוך ריבה לוהטת לא יהיה לאוזניים איך להיפתח וגם אם הם יפתחו זה רק יוסיף יופי לפאי.

אם אתה כמוני חסידים של בראוניז אז לא משנה באיזה סמטה אפלה תפגוש אותו אתם חברים שלו לעולמים.

זוכרים את עוגיות הבוהן? אז העוגיות שלנו הפעם הן אותן העוגיות אבל עם פטנט. לא צריך בוהן או אגודל. ו... העמדתי אותן בעבודה של 15 דקות והגזמתי

בשנות ה-70, עוגיות שושנים כיכבו בכל בית. בצק פריך מגולגל במילוי מרנג מבריק, היו השוס של כל עקרת בית ממוצעת.

לא מעט אנשים חרדים מאוזני המן. בצק פריך מצריך יותר סבלנות מלקפוץ לקונדיטוריה הסמוכה אבל מה לעשות שכמו כל הדברים המופלאים עם קצת מאמץ