טנקסגיביג נחגג בקרב המשפחה עם תרנגול הודו גדול, מנות לא מוסברות דוגמת מחית בטטה עם מרשמלו שהילדים שלי מעולפים עליה, ועוד מנות כאלה ואחרות שלא בהכרח מעידים על אנינות החיך האמריקאי. פאי פקאן הוא היוצא דופן. עם פאי פקאן אין לי בעיה.

השם רומז למטבח צרפתי אבל האמת שהפאי שלנו הוא המצאה אמריקאית נטו. אי שם בשנות החמישים, אישה בשם בטי קרוגר בנתה את העוגה לתחרות של פילסברי. השם אולי שקרני אבל העוגה באמת מרגישה משי. בין מוס שוקולד קטיפתי לבין קצפת אלוהית, העוגה מרגישה כמו קטיפה בפה.

יש לי קטע כזה שאני אוהבת תפוחים. מאד אוהבת תפוחים אבל, מתקשה לאכול אותם אפויים. ואז, כשאני טועמת אותם זה הדבר הכי טעים שאכלתי אי פעם. אמיתי. אני ליאת ואני לא ברורה.

אם רק תשימו אוזני המן בתוך פאי ותצופפו אותם בתוך ריבה לוהטת לא יהיה לאוזניים איך להיפתח וגם אם הם יפתחו זה רק יוסיף יופי לפאי.

אם אתה כמוני חסידים של בראוניז אז לא משנה באיזה סמטה אפלה תפגוש אותו אתם חברים שלו לעולמים.

עכשיו, אני יודעת שהמתכון והמראה שלה מטעה. הוא נראה מסובך. אבל למעשה הוא ממש ממש פשוט. וצ'מעו. לא ציפיתי. אבל נפלתי מהטעם. מושלמת.