אני לא מספרת לכם מהי ההפתעה כי, אתם אנשים קטני אמונה. כי אם אני אספר, ישר תגידו לי "השתגעת"? בקול הזה, שאומר היא עוד פעם איבדה את זה.

בצורה מוזרה קומפוט, או מה שקרוי בעברית צחה ליפתן, הוא התחלה של ריבה. לפתן או קומפוט, מה שיש לנו, זה מרק קר ׁ(או חם) ומתוק של פרות או חלקים שלהם. איפשהו בשנות השבעים הקומפוט, מלך במחלקת הקינוחים. אמא שלי היתה אוספת את כל הפרות העייפים למרק אחד גדול, מוסיפה להם סוכר וסוגרת ענין.

המתכון המוצלח (שלא משתמש בשמן או דומיו) שייך למקס המלך. לא מהפיתות שאתה מתקשה להפריד בין דופן לדופן. עונג של פיתה. שנתחילה? נתחילה.

כשמיקה דיברה איתי קציצות, ישר נדלקתי. אני אוהבת קציצות, אני אוהבת חריימה ואני אוהבת מיקה. איך אפשר לטעות. קבלו. חריימה טופו של מיקה.

אני שונאת מצות. לא תיקון. אני מתעבת מצות. פרכיות אורז אני אוכלת, אבל מצה. אני מוצאת אותה תפלה, לא נעימה בפה

אתמול שאלו אותי בזום סלוני, איזה מתכונים הייתי ממליצה לפסח. אז עניתי שאני לא. שאני יכולה להמליץ על חוברות מסוגננות ומתכונים מהודרים

מישהו פעם אמר לי שהכל הדברים הטובים באים ארוזים במנות קטנות. אני לא יכולה שלא להסכים איתו. אני מטר חמישים ושמונה.

עכשיו עונת התפוחים. קטיף תפוחים זה השוס של הסופשבוע. מביאים סלים מהבית, נושמים אויר צלול, מורידים סיידרים חמים

כמה פעמים טחנו לנו את המוח שארוחת בוקר היא הארוחה הכי חשובה של היום? טחנו. כמה טחנו לנו את המוח, שמה שקורה בבוקר קורה יותר חזק בשאר היום?...

לקרקר הזה אני קוראת קרקר דיבוק. למה? כי אם נכנס בך הקרקר, יצא בך הדיבוק. אני בחורה משועממת בעליל, שאוהבת להצמיד לקרקרים שלה שמות חיבה