קוראי המסורים מכירים את חולשתי לעוגת טירמיסו. המדור כבר פרסם שתיים לפחות, ואם יורשה לי, הן נחלו הצלחה לא קטנה. משום כך, חשבתי להכניס אותן לקופסת פח קטנה (חדשה!) או לחילופין למארזים קטנים של עוגות, ולפזר אותן בפורים כמשלוח מנות. לא יודעת מה איתכם אבל אני רוצה להיות חברה שלי.

זהו. לא צריך להיות שף כדי להוציא לזניה מושלמת. היופי שלה טמון בכמה היא לא משתדלת. ככה היא התעוררה בבוקר. לזניה לא מתאמצת.

את המתכון מצאתי אצל HERMAN. הוא קרא לה פסטה רוצחת. כמה כללים מאד פשוטים. אחד. מחבת ברזל יצוק. שתיים. ספגטי ושלוש. שף קילר "רוצח" שלא מפחד לחרוך את הפסטה שלו. התוצאה? פסטה חריפה עם חלקים שרופים שהופכים את הפסטה לקריספית. פסטה אדומה שרופה. לא לבעלי לב רך.

הילדים שלי לא שונים מילדי העולם. הם אוהבים פסטה. על כל נגזרותיה וכל צורותיה. אז חישבתי את צעדי לאחור. מרק טורטליני.

איזה דרך נפלאה לצאת ממסעות המכבים אל תוך השנה החדשה עם אלה שגנבו לנו את בית המקדש? מריטיצו. לחמניות איטלקיות רכות ואווריריות בצורה מוגזמת עם

הזמן קצר והמלאכה מרובה מרק לזניה שהוא מנה ראשונה ועיקרית בצלחת.