את המתכון מצאתי אצל HERMAN. הוא קרא לה פסטה רוצחת. כמה כללים מאד פשוטים. אחד. מחבת ברזל יצוק. שתיים. ספגטי ושלוש. שף קילר "רוצח" שלא מפחד לחרוך את הפסטה שלו. התוצאה? פסטה חריפה עם חלקים שרופים שהופכים את הפסטה לקריספית. פסטה אדומה שרופה. לא לבעלי לב רך.

קפיצה למתכון לא כל דבר צריך להמציא, לחדש או להתחדש. לפעמים (רוב הפעמים) בייסיק ישן וטוב, זה מקום נכון לחזור אליו. במיוחד בערב, במיוחד...

חצילים הוא לא ירק שילדים נוטים לחבב אבל אני זוכרת את עצמי חופרת בסיר של אילון ומעמיסה על פרוסת חלה ענקית. הוא פיקנטי, ממכר בטעמו וממזמן הפך

בחנוכה, עשיתי פריקסה והסנדוויץ שבה אותי כל כך שהטעמים שלו ליוו אותי גם כשהחג נגמר. אז החלטתי לרוץ על אותו רעיון רק עם פסטה.

כל איטלקי שיקרא את המתכון יחרד עד עמקי נשמתו האילקיה. איזה טבח שמכבד את עצמו יבשל את הפסטה ברוטב של הקציצות עם הקציצות. מדרה מריה שומו שמיי