אני לעולם אהיה סאקרית של מאפי שמרים. לעולם. ריח האפיה שמתפשט באוויר שווה ערך בעיני לאופיום מזוכך. מאפה שושני קקאו עם בצק נדיר, מילוי לא מתוק בטירוף וקיפול וקליעה לא מוגזמים בעליל. אופים נלהבים כמוני. הפשילו שרוולים וצאו לדרך.

זהו. לא צריך להיות שף כדי להוציא לזניה מושלמת. היופי שלה טמון בכמה היא לא משתדלת. ככה היא התעוררה בבוקר. לזניה לא מתאמצת.

בואו נתעכב קצת על הדברים הפשוטים של החיים או, מה שאני קוראת לו "בצק. מבוא לחלומות". פרעצל הוא אחד הדברים הכי מזוהים עם ניו יורקרים. ואם כבר