הילדים שלי עוזבים את הקן ואני לא חפה מקלישאות. אם לשרטט את מצבי אז מצבי דומה לפרוסות לחם ישן. קצת יבשה קצת עייפה אבל, חיים שלי, אני עדיין הלב של הסלט. לכל מטבח יש פתרונות ללחם של אתמול. הצרפתים החליטו על פרנץ טוסט, הערבים על פטוש והבריטים על ברד פודינג. האיטלקים הלכו על סלט פנצנלה.

קוראי המסורים מכירים את חולשתי לעוגת טירמיסו. המדור כבר פרסם שתיים לפחות, ואם יורשה לי, הן נחלו הצלחה לא קטנה. משום כך, חשבתי להכניס אותן לקופסת פח קטנה (חדשה!) או לחילופין למארזים קטנים של עוגות, ולפזר אותן בפורים כמשלוח מנות. לא יודעת מה איתכם אבל אני רוצה להיות חברה שלי.