נכון שאומרים לכם על משהו שהוא נורא בריא, ישר נכבה לכם הכפתור של חשק? נכון שהמילה בריא נתפסת ללא נחשק בעליל? ובואו. גם מלהסתכל על המאפינס הזה, לא הצבע הכי יפה בקלמר. עכשיו קחו את כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים ותזרקו לפח. יש לנו מלך חדש בשכונה והוא כבר חיסל מגש. מאפינס תפוחים עסיסי, לא כבד, טעים בטירוף ובלי טיפת קמח או סוכר מעובד. אתם עוד פה?

יש לי כמה חברות, שאיך נאמר בעדינות, מאותגרות אפיה. הן כבר מזמן התייאשו ממני. "את אומרת שזה שטויות וכלום אבל זה לא!" אז למען שלום עולם הבאתי להן את המתכון הזה. האמריקאים קוראים לה הרשי בראוניז ולא בגלל שיש בה שוקולד הרשי, כי אין, אלא בגלל שהם החליטו. זהו ליידיס. אתן בזון של אל פחד. יותר פשוט מזה אין.

כל פעם זה מצחיק אותי איך אנשים מזדעזעים מהעובדה שבעוגה יש דלעת. אז אחד. דלעת היא מתוקה ושתיים למה לא? היא שומרת על עסיסיות, תורמת למתיקות, יושבת נהדר עם קינמון ובכלל, איך אפשר להגיד לא לדלעת.

אני בקושי נושמת וכבר חיסלתי חצי כיכר אבל, אני משכנעת את עצמי שהכל אוויר. ג'בטה, אחד הלחמים האיטלקיים הכי כיפים שיש. קל קל לעשיה. לא דורש טכניקה ואפילו לא מיקסר וחוץ מזמן ואהבה הוא בעצם לא מבקש דבר. כמו שסיכמנו. זה הכל אוויר.

אני מטיילת עם אורית כבר קרוב ל-4 שנים. היא למעשה אחד האנשים הבודדים שמצליחים להוציא אותי מהבית בלי שום קשר למזג האוויר שקורה בחוץ. רק זה לכשעצמו מעיד על כמות הכריזמה שיש בבחורה. "צאי מזה" היא קבוצת נשים ישראלית (אבל לא רק) שמכתת את רגליה בטבע. כל מה שקורה בחוץ זה המחלקה של הגיברת. הייקינג, בקפקינג, גלמפינג וכל גווני הירוק שבאמצע. ולמה התכנסנו? כי בהייק האחרון נפל בידינו שלל. שלל פטריות.

הילדים שלי עוזבים את הקן ואני לא חפה מקלישאות. אם לשרטט את מצבי אז מצבי דומה לפרוסות לחם ישן. קצת יבשה קצת עייפה אבל, חיים שלי, אני עדיין הלב של הסלט. לכל מטבח יש פתרונות ללחם של אתמול. הצרפתים החליטו על פרנץ טוסט, הערבים על פטוש והבריטים על ברד פודינג. האיטלקים הלכו על סלט פנצנלה.