אני מוצאת עצמי מדליקה תנור, פותחת מקרר ומנסה שלא לחשוב מדי. מאפה של קיפולים חופשיים. עליי פילו מתפצחים, תאנים מקורמלות, גבינת ברי נמסה ונגיעות דבש וטימין. תנור חם מול עיר קפואה.

יש ימים שהעולם נסגר. סופת שלגים עטפה את הכל, רחובות נעלמו מתחת ללבן והבית שהפך למבצר. אין יציאות, אין תוכניות, רק זמן וקור שמבקש מענה. לחם צ'דר חלפיניו ללא לישה. כפרי, מחוספס עם קרום עבה שמתפצח כששוברים אותו. מינימום מאמץ, מקסימום נוכחות.

הנה לכם עוגה לא שופטת, לא דורשת נסיון ולא נעלבת אם מדדתם בכוס חד פעמית. שכבות של ביסקוויטים, קרם רך ועשיר שמחזיר ישר לילדות פשוטה וטעם של בית. זאת עוגה למתחילים, לחוששי אפיה, לשעה במטבח עם הילדים או סתם לחובבי קלאסיקה ישראלית.

לחובבי עוגית השוקולד צ'יפס ידוע כמה קשה למצוא מתכון הגון לעוגיה בגרסה הטבעונית שלה. עוגיה טעימה פחות חמאה?! לא קיים. עוגיה טובה פחות ביצים? בלתי אפשרי. אז זהו. אפשרי ועוד. עוגיה שהוא קריספי בשוליה, רכה במרכזה ועם ארומה קלאסית של עוגיה מונומנטלית. או. והאם הזכרתי שלא צריך להפעיל את המיקסר בשבילה?

החלטנו לחזור על ההצלחה של הטירמיסו האחרון והפעם בגרסה אדומה. טירמיסו פטל ושוקולד לבן לחובבי חמוץ מתוק

למה הוא מושלם לשבירת הצום? כי הוא קורה מהר, כי אפשר למצוא את כל המרכיבים במזווה וכי טעים סוף.

השם רומז למטבח צרפתי אבל האמת שהפאי שלנו הוא המצאה אמריקאית נטו. אי שם בשנות החמישים, אישה בשם בטי קרוגר בנתה את העוגה לתחרות של פילסברי. השם אולי שקרני אבל העוגה באמת מרגישה משי. בין מוס שוקולד קטיפתי לבין קצפת אלוהית, העוגה מרגישה כמו קטיפה בפה.

זוכרים את התקופה שכולם אפו לחם בקערה? ברור שלא. זה עוד לא קרה. קבלו את הלחם הכי קל עלי אדמות ותפתחו את עונת לחם קערה.